Astro Gourmet

Sunday, July 30, 2006

היו שלום, פחמימות פשוטות

אמנם התחלתי עכשיו דיאטה, אבל זו לא סיבה לא להעלות זכרונות מהפעם האחרונה שבה צ'יצ'י טובת הלב לקחה אותי לאכול (ואז אני שילמתי על שתינו).
זה היה במסעדה הקוריאנית בנחלת שבעה. אסטרו ואנוכי כבר היינו בה פעם, ביומולדת שלו לפני שנתיים כמעט, והיה לא רע, אבל קיבלתי אז את הרושם שהמסעדה הולכת ומידרדרת. החלטתי לא לאכול בה יותר, אלא שאז נודע לצ'יצ'י שהמסעדה עברה מקומת המרתף לקומה ראשונה, ולכבוד המאורע (וגם לכבוד הגשה מוצלחת שנמשכה עד הלילה ללא אוכל זמין) החלטנו ללכת לבדוק מה נשתנה.
אכלנו מרק שהיה נחמד - שלי היה בעיקר מים עם סויה, אבל בתוך המים נחו שלושה כיסוני גיוזה מעולים ביותר. מתוך הסלטים שפעם היו מגישים בנדיבות, קיבלנו דוגמיות שהיו מעט מביכות בגודלן, אבל צ'יצ'י ממילא לא רצתה לאכול אותם אז זה לא שינה הרבה. אכלנו בשר - שלי היה במחבת לוהטת עם אורז בצד, ושל צ'יצ'י בקדרה רוחשת עם אורז מתחת. שניהם היו טעימים.
האכזבה נרשמה בסקציית הקינוחים - בפעם הראשונה שאכלתי במסעדה (וזה היה בשנת 2000, שערו בנפשכם) היתה להם גלידה עם שעועית אדומה מתוקה, שהיתה אחד הדברים הכי מפתיעים לטובה שנתקלתי בהם אי פעם. זה היה פשוט מעולה. בפעם השניה זה היה פחות טוב, ועם אסטרו זה כבר ממש לא היה זה. כנראה שהם החליטו שזה מסובך מידי להכין את זה, כי למרות שבתפריט כתוב "גלידה קוריאנית" קיבלנו למעשה פשוט גלידת וניל משעממת וסטנדרטית, מהסוג שיש בכל גלידריה, אפילו לא טובה במיוחד. חבל כי שאר הארוחה היתה טובה.
עכשיו ממילא אני לא יכולה לאכול אוכל קוריאני, אבל להבא, כדאי לאכול קינוח במקום אחר.

Wednesday, June 14, 2006

פינוק

אתמול צ'יצ'י חילצה אותי מהמצב רוח הזוועתי שבו הייתי שרויה ולקחה אותי לקפה רחביה להתאושש מאחד הימים הגרועים שהיו לי השנה.
קפה רחביה הוא בית קפה נחמד על רחוב עזה, יש בו אוכל במחירים קצת יקרים ואווירה נעימה בדרך כלל. אתמול ראו בו את המונדיאל אז קצת פחות, אבל אני הייתי מוכנה גם לשבת בבאר של אנסים סידרתיים, אם היו עוזבים אותי בשקט ולא מדברים איתי על טיפוגרפיה.
מכיוון שהיינו רעבות הזמנו לאכול, צ'יצ'י אכלה טוסט מוצרלה (היה אמור להיות סנדוויץ' אבל התבלבלו במטבח ואנחנו לא התעקשנו) שהיה נחמד מאוד, ואני אכלתי סלט מלא בדברים טעימים שהיה מתומחר קצת גבוה ביחס לתמורה. היו בו עלים ירוקים, עגבניות, פלפל אדום, אבוקדו, אספרגוס ואיזה גבינה, עם יתרון ברור לצד של העגבניות ששחו בנדיבות בקערה. הרוטב היה מעט מאכזב - ציפיתי למשהו מעניין יותר מלימון-שמן-זית, אבל גם ככה זה היה טעים והוגש עם לחם מצויין.
מכיוון שכבר היינו במצב רוח לשחיתות חלקנו עוגת גבינה שהיתה טעימה מאוד אם כי סבלה ממתיקות יתר קלה. .בסך הכל היה טעים ונחמד אבל לא מושלם, מצד שני, אני מניחה שזה קטנוני מצידי כי זה פשוט הציל לי את הערב.
אחר כך העברתי לילה שלם מול האפטר אפקטס, ולולא צ'יצ'י ומבצע ההצלה שלה אני לא חושבת שהייתי מצליחה לעשות את זה.

Sunday, June 04, 2006

שו מה? לא, שו מאי!


בזמן האחרון אני נהנית הרבה יותר לבשל מאשר לאכול בחוץ.
גיליתי שהבעיה עם רוב המסעדות בירושלים, היא ש- או שהן טובות ויקרות (למשל סאקורה, או השונקא הזו שרק שמעתי עליה) ואז בדר"כ מר אסטרו לא אוהב 70% ממה שמגישים שם, מה שקצת מוציא את הכיף; או שהן פשוט לא שוות את הכסף והיציאה מהבית. יוצאות מן הכלל הן כמובן איוו, החומוס של עכרמאווי ועוד כמה מקומות עממיקו כאלה. זה נחמד אבל לא בדיוק מטבח עלית.
אז מה כן?
במסגרת הפרוייקט החדש שלי בלימודים אני צריכה לעצב ספר בישול, ולא הגבילו אותנו בכלל בבחירת הנושא והדימויים. הלכתי על משהו קצת מורכב, שזה לא מעניין את קוראי בלוג האוכל, אבל הפואנטה היא שזה נותן לי תירוץ לבשל (ואז לצלם) כל מיני דברים מסובכים, כמו הדים-סאם הזה, שבכלל קוראים לו שו-מאי. במקור הכנתי את זה בכלל לאורחים, אבל למי אכפת.
זה היה יום שלם של עבודה במטבח, הזעתי כמו עובד זר, אבל היה מאוד מוצלח בסוף. כולם אמרו שהיה ממש אדיר, חוץ ממר אסטרו שהצליח איכשהוא להתחמק מלאכול את זה, אפילו שנשארו מלא בפריזר. טוב, הוא לא כל כך אוהב בשר.
היום פשוט הכנתי ניוקי.

Tuesday, May 30, 2006

רוני אומרת שאני לא כותבת
אז אני ארצה אותה

רציתי לספר שיש גלידה ממש טעימה שקוראים לה קונוס.
בזמן האחרון אני לא אוכלת כלום כי אני לא מתאקלמת כנראה בבית החלופי שלי.
היום אחר הצהריים ההורים שלי האמיתיים באו לבקר אותי,כי אמא שלי הייתה באיסטנבול וגם הם הבינו שכדאי לראות אותי כי אני קצת פסיכוטית לאחרונה, וגם כי זה תמיד כיף לראות אותי,ולהתרשם מהאקסצנטריות (המפ... גברת אסטרו) שלי
הלכתי עם ההורים שלי לאכול בשונקא זה מסעדה מכובדת ברחוב הסורג במרכז העיר
אכלנו מנה ראשונה קלמרי שזה תמיד מזכיר לי את קלימרו החמוד עם הביצה על הראש אז אני לא ששה לאכול את זה אבל זה היה ממש טעים, ובמחשבה שנייה מה שזה באמת- תמנון , זה אולי יותר מזעזע מאפרוח חביב- אבל זה מסוג הדברים ששמים עליהם מספיק חמאה אז אפשר לחשוב שזהחטיף פריך ולבן.
קרפצ'יו שזה לא בשבילי אבל להם היה טעים. וטונה צרובה על שיפוד שתמיד מזכיר לי קופסאות מסריחות של טונה, שזה דבר שאני לא סובלת אבל היה ממש טעים . אחר כך מנות עיקריות מכובדות - אכלתי סינטה עם אורז בר צבעוני ומיוחד והתמלאתי די מהר כי הקיבה שלי התכווצה בזמן האחרון. לכולם היה מאוד טעים וזה טוב שאכלתי כי הייתי רעבה.
זהו נראה לי , זה מסעדה טובה ביחס לזה שהיא פאנסי שמאנסי.
והגלידה הזאת שהזכרתי קודם, זה גלידה קונוס בבניין כלל בכניסה הראשית שעל רחוב אגריפס, נראה לי די שומם שם וגם אני לא בתקופה של גלידה, אבל לקראת הקיץ האכזרי שמזרים נחלי חומיינים, יש טעמים מדליקים כמו תאנים, שוקולד עם פלפל שחור , גלידת אורז ועוד מוזריות כאלו .
יאללה מלאתי את חובתי- הנה אמרתם שאני לא כותבת בבלוג האוכל והוכחתי שאתם טפשים וטועים.

Tuesday, May 23, 2006

מסיבת טיקי + קראמבל בננה = כיף


בשבוע שעבר שוב היתה מסיבת-טיקי בסירה... הרום נשפך כמים, די.ג'יי גדי אקזוטיק הפציץ בשירים סליזיים ובכלל היה כיף. אבל גולת הכותרת של הערב היתה הקראמבל שאפיתי לגברת צ'יצ'י הקטנה, הכנתי קראמבל בננות משובח ביותר, אפילו אסטרו אמר שאני גם יפה וגם אופה.
והנה ההוכחה:


Wednesday, May 10, 2006

טאמאגו

לכבוד יום הולדתי ה-24, לקח אותי האסטרו הראשי לארוחת ערב. נהוג אצלנו שחתן או כלת השמחה בוחר את המקום, ולכן אחרי בירור קצר לגבי התפריט הלכנו לסאקורה, שזו המסעדה היפנית היחידה בירושלים, לדעתי גם היחידה בירושלים שמגישה אוכל נורמאלי בתחום המזרח הרחוק בכלל.
עכשיו, זה המקום להסביר: אני חולת סושי, ואוכל יפני בכלל, עוד מאז התיכון (ואז הייתי אפילו צמחונית לאיזה עשר דקות...) אני אמנם יכולה להבין למה אנשים נגעלים מהקונספט של אכילת דג לא מבושל, אבל גם סושי צמחוני הוא טעים מאוד, וחוץ מזה יש עוד המון דברים באוכל יפני שהם לא סושי: אטריות, מרקים, סלטים וכאלה.
ליאור אסטרו לעומת זאת בעיקרון שונא סושי, לא מת על אצות, ולא מוכן לגעת בפירות ים. בעיה.
בכל זאת גררתי אותו לשם - והוא נאלץ להסכים איתי שלפעמים אפילו הוא טועה. לקחנו שלוש מנות ראשונות ומנה עיקרית אחת. הראשונות היו מעולות כולן - קריספי טופו עם רוטב (בעיניי זה היה מעולה, ליאור פחות אהב) דים סאם נפלאים שהיו קונצנזוס ו- הפתעה! - ניגירי (סושי לא מגולגל, גוש אורז שטוח שמעליו הדג או הירק, כרוך בחתיכת אצה) של חביתה יפנית. את זה ליאור אהב ממש, ונראה לי שאם אני אכין לו כזה בבית, הוא לא יקיא עליי.
המנה העיקרית שלקחנו היתה גם היא מצוינת - אטריות סובה מוקפצות עם עוף ירקות. בדרך כלל כשאומרים במסעדות בארץ "מוקפצות" מתכוונים "המון אטריות עם שני שבבי גזר ופלפל, מטוגנות בווק עם המון שמן וקצת סויה שלא ירגישו שזה מטוגן למוות". בסאקורה המנה היתה לא שמנונית בכלל, נדיבה מאוד עם הירקות וטעימה מאוד. אפילו ליאור אהב את זה, אבל אחרי כל המנות הראשונות שהזמנו זה היה קצת יותר מידי אז לא סיימנו אותה.
לקינוח צירפנו אלינו את צ'יצ'י והזמנו שני קינוחים - משהו עם שוקולד, שהיה טעים אבל שכחתי מה זה היה בדיוק, וההיי-לייט של הערב: גלידת תה ירוק. ליאור וצ'יצ'י כמעט הקיאו את זה עליי אז אכלתי את זה לבד בעצמי. הם אכלו את השוקולד במקום. לדעתי הגלידה דווקא היתה טעימה, ליאור לעומת זאת כינה אותה "מספוא" וטען שיש לה טעם של דשא.
העיקר שבסוף אני נהניתי וזה היה היומולדת שלי אז יאללה יאללה.
אגב, טאמאגו זה השם היפני של החביתה.

Monday, May 08, 2006

פלאפל הגבעה הצרפתית, ירושלם

החיפוש אחרי הפלאפל הקדוש נמשך כאן בירושלים.
האובססיה שלי למנת הפלאפל המושלמת ממשיכה לכרסם בי במקום שאכרסם בה.
המנה המושלמת נמצאת בפלאפל אוריון בחיפה, אבל מכיוון שינני נמצא באיזור הצפון אני מחפש תחליף נאות או משהו שיגרום לי לחשוב אחרת...וקשה לי להאמין שזה יקרה לאור נסיוני הרב במנות פלאפל ישראליות.
המנה המושלמת תכיל לנצח כמות סבירה עד גבוהה של כדורים קטנים צהבהבים ונימוחים בפה לאחר הקראנצ'יות הראשונית של הביס, מלפפונים חמוצים במלח וכמות נאה של טחינה חמוצה חמוצה שתרטיב הכל בעדינות.
אין מקום לעגבניות, סלט, צ'יפס וכאלה חרטבונות. זה הדבר האמיתי.
מי שמגיע לאוריון, שיזמין 2 מנות כאלה והוא מסודר.
את בעיית הגזים של אחרי אי אפשר לפתור, לצערי.

אבל לעניניינו, שמעתי הרבה על הפלאפל בגבעה הצרפתית מכמה חברים שמאלנים שלי, והחלטתי ששווה לנסות.אחרי הכל, פלאפל של ערבושים תמיד הכי טעים. ואכן המנה הזו מגיעה לרמה גבוהה מאד של דמיון לפלאפל אוריון המיתולוגי.
הכדורים קטנים וטעימים, טיפה יותר ארומטיים אבל בהחלט שווים את הטעימה, הפיתה והטחינה היו טעונות שיפור, אבל למה להתקטנן כשיש לי משהו לעיס? אני מבסוט.
כדי לאשרר את העניין, סינג'רתי את רוני אסטרו אתמול להביא לי עוד מנה לעבודה בדרכה מבצלאל...המנה חזרה על איכותה בהחלט, ואפילו הטחינה השתפרה.
אני מכתיר את פלאפל הגבעה כפלאפל הכי קרוב לפלאפל אוריון כרגע.
עד עכשיו הקרוב ביותר היה פלאפל דגניה של הרצליה, ששוכן ליד התחנה מרכזית שם (לשעבר היה בשכונת נווה עמל)בשקט.